<h1>או"ז הלכ' ט"ב סימן תט"ו</h1>
<h2>דף נד:</h2>
בפרק מקום שנהגו בפסחים [נ"ד, ע"ב] תנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין ורשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח ותניא בשמעתין [תענית ל', ע"ב] רשב"ג אומר כל האוכל ושותה בט"ב כאילו אוכל ושותה ביוה"כ ר"ע אומר כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם. תניא בתוספתא דמכילתין שלהי פירקא מתקנין מת"ב למוצאי ת"ב עבר ת"ב מותר בכולן. וכתב מורי רבי' אב"י העזרי ונהגו העם שלא לשחוט ולהכין סעודת מוצאי ת"ב עד לאחר חצות מכי ינטו צללי ערב והכי אמרי' בשלהי פרק ואלו קשרים [קי"ד, ע"ב] אמר רבי חייא בר אבא אר"י יום הכפורים שחל להיות בחול מותר בקניבת ירק תניא כותיה דר' יוחנן יוה"כ שחל להיות בחול מותר בקניבת ירק וכך היו מפצעין באגוזים ומפרידין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש דבי רב יהודה קנבי כרבא דבי רבא גרדי קרא כיון דחזא דקא (מפרצי ועבדי) [מחרפי] אמר להו אתיא לן איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסור אע"ג דהתם משום איסור שבות ודמי למלאכה התירו רק מן המנחה ולמעלה משום עגמת נפש הא תניא מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ואנו נוהגין שלא לעשות מלאכה בזה"ז בט"ב הלכך אבותינו הקדושים השוו מדותיהם בט"ב וביוה"כ ולישנא דברייתא נמי משמע הכי דקתני מתקנין מט' באב דמשמע שהוא סוף היום מדלא קתני מתקנין בט"ב וסתמא כך קתני העושה מלאכה בט"ב כך פי' מורי רבי' אב"י העזרי.
בפ' מקום שנהגו [נ"ד, ע"ב] אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא ט"ב בלבד למימרא דסבר שמואל ט"ב בין השמשות שלו אסור והא אמר שמואל ט"ב בין השמשות שלו מותר וכ"ת דסבר שמואל תענית צבור ביה"ש שלו מותר והתנן אוכלין מבעוד יום למעוטי מאי לאו למעוטי בין השמשות לא למעוטי משחשיכה דרש רבא עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו משמיה דר' יוחנן וכן הלכה כרבא ור' יוחנן וכן פסק מורי רבי' אב"י העזרי וכן סובר רבי' אלפס הלכך בערב ט"ב צריך להפסיק מבעוד יום. תניא חכמים אומרים כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וכל המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה וכל שאינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה. תניא בתוספתא שלהי פרקין אין שאילת שלום לחברים [בט"ב אבל משיבין] להדיוטות בשפה רפה.
